אמא ואבא אהובים:
השנה החלטנו לאחד את ימי האזכרה של שניכם בידיעה שכמו שהייתם מאוחדים בחייכם,עתה אחרי שאמא הצטרפה לאבא, הנכם שוב ביחד וצופים בנו מלמעלה.
עברו 15 שנה מאז שאבא עזב אותנו ושנתיים מאז שאמא נפרדה מאתנו לנצח.
הרבה חדש אין במשפחתנו, השגרה ברוכה ואין מה להתלונן. בקרוב תהיה לכם נינה נוספת והפעם מנדב וטינה. נאווה ובועז נכנסו לביתם החדש שאותו בנו במו ידיהם. ליעקב מלאו 70 שנה וחגגו לו פעמיים יום הולדת: בפעם הראשונה הפתיעה אותו משפחתו ואחיותיו במפגש בשכונת מקור ברוך בירושלים: אמא ואבא, קשה להכיר את שכונת ילדותנו: כולה מוצפת אנשים חרדים לובשי שחורים וכל בית שני הוא ישיבה ותלמוד תורה. כל הגנים היפים שהיו ליד הבתים, נהרסו ובמקומם הורחבה הבניה, נוספו חדרים הנראים כמו טלאי מכוער. הסתובבנו כמו תיירים ומאוד יצאנו דופן בנוף האנושי שם. בפעם השנייה חגגו ליעקב בשילת ולכאן הוזמנו כל בני המשפחה המורחבת והרבה חברים.
ככל שאנחנו מתבגרים, כך אנחנו מתרפקים יותר על זיכרונות הילדות והימים היפים שעברו עלינו. היה לי כנס מחזור של בית ספר יסודי כצנלסון, נפגשתי עם אנשים שלא ראיתי 51 שנים, מה שחשוב לי לספר כאן בנוכחות המשפחה זה מה היו הזיכרונות של חברות ילדות שלי על הבית שלנו: נורית ציינה שהיא זוכרת משפחה חמה במיוחד: אבא שכל הזמן שר ולכל מצב היה לו ביטוי או פתגם מתאים, היא אומרת שעד היום פתגמיו זכורים לה. היא זוכרת במיוחד שאהבה לבוא אלינו בשבת בבוקר כדי להינות מהפסטליקו המפורסם שלכם , מסתבר שלא רק לנו היה כיף לגדול בביתכם!
מצאתי לנכון לקרוא בפניכם את שירה של פניה ברנשטיין " ניגונים", השיר בהחלט משקף את מה ששניכם הייתם עבורינו.
ניגונים / פניה ברגנשטיין
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי אִמִּי וְאָבִי
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים
גַּרְעִינִים גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים
עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקָי שְׁלוּבִים
נִגּוּנֶיךָ אָבִי וְשִׁירַיִךְ אִמִּי
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים
הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת
הִנֵּה לִי תַזְהֵרְנָה בְּדֶמַע וּצְחוֹק
אֵיכָה וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת
כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם
השנה החלטנו לאחד את ימי האזכרה של שניכם בידיעה שכמו שהייתם מאוחדים בחייכם,עתה אחרי שאמא הצטרפה לאבא, הנכם שוב ביחד וצופים בנו מלמעלה.
עברו 15 שנה מאז שאבא עזב אותנו ושנתיים מאז שאמא נפרדה מאתנו לנצח.
הרבה חדש אין במשפחתנו, השגרה ברוכה ואין מה להתלונן. בקרוב תהיה לכם נינה נוספת והפעם מנדב וטינה. נאווה ובועז נכנסו לביתם החדש שאותו בנו במו ידיהם. ליעקב מלאו 70 שנה וחגגו לו פעמיים יום הולדת: בפעם הראשונה הפתיעה אותו משפחתו ואחיותיו במפגש בשכונת מקור ברוך בירושלים: אמא ואבא, קשה להכיר את שכונת ילדותנו: כולה מוצפת אנשים חרדים לובשי שחורים וכל בית שני הוא ישיבה ותלמוד תורה. כל הגנים היפים שהיו ליד הבתים, נהרסו ובמקומם הורחבה הבניה, נוספו חדרים הנראים כמו טלאי מכוער. הסתובבנו כמו תיירים ומאוד יצאנו דופן בנוף האנושי שם. בפעם השנייה חגגו ליעקב בשילת ולכאן הוזמנו כל בני המשפחה המורחבת והרבה חברים.
ככל שאנחנו מתבגרים, כך אנחנו מתרפקים יותר על זיכרונות הילדות והימים היפים שעברו עלינו. היה לי כנס מחזור של בית ספר יסודי כצנלסון, נפגשתי עם אנשים שלא ראיתי 51 שנים, מה שחשוב לי לספר כאן בנוכחות המשפחה זה מה היו הזיכרונות של חברות ילדות שלי על הבית שלנו: נורית ציינה שהיא זוכרת משפחה חמה במיוחד: אבא שכל הזמן שר ולכל מצב היה לו ביטוי או פתגם מתאים, היא אומרת שעד היום פתגמיו זכורים לה. היא זוכרת במיוחד שאהבה לבוא אלינו בשבת בבוקר כדי להינות מהפסטליקו המפורסם שלכם , מסתבר שלא רק לנו היה כיף לגדול בביתכם!
מצאתי לנכון לקרוא בפניכם את שירה של פניה ברנשטיין " ניגונים", השיר בהחלט משקף את מה ששניכם הייתם עבורינו.
ניגונים / פניה ברגנשטיין
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי אִמִּי וְאָבִי
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים
גַּרְעִינִים גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים
עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקָי שְׁלוּבִים
נִגּוּנֶיךָ אָבִי וְשִׁירַיִךְ אִמִּי
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים
הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת
הִנֵּה לִי תַזְהֵרְנָה בְּדֶמַע וּצְחוֹק
אֵיכָה וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת
כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם
