עודד סגיר כותב לסבתא אחרי 30 יום שסבתא איננה

סבתא,
אני אוהב אותך ומתגעגע אליך בכל יום שעובר בלעדיך.
מאותו יום שהלכת לעולמך יוצא לי הרבה לחשוב עליך, בהליכות שלי עם הכלב, בשעות האחרונות של היום, ובחלומות, שם את נראית לי מוחשית ואמיתית כאילו את עדיין כאן. סבתא את אהבה מלידה אצלי, תמיד חיממה לי את הלב הידיעה שאת איתי ושאת סבתא שלי, כזו שאני זוכר ממנה רק ימים יפים, ורק חויות טובות, והמון אהבה וחיוביות שלא הפסקת לתת.
כששוחחנו כשבוע לפני שנפטרת, אמרת שאת מרגישה טוב יותר ושבפעם הבאה שנתראה נתחבק ונתנשק כמו תמיד, וזה כל-כך עודד אותי, שהנה את שוב תתגברי על זה ושהפעם אני אבוא לבקר יותר ולהנות מהחברה החמימה שלך.
סבתא, סוף טוב של אגדות הינו שהמלך והמלכה חיים באושר את שארית חייהם. אובכן, את וסבא בהחלט הייתם מלך ומלכה. את החיים שלכם חייתם עד תומם וידעתם גם איך לעשות זאת, עם הרבה סבלנות, חיוך, איכפתיות כלפי אחרים, וצניעות.
גם לאחר שסבא-חיים נפטר, האור של כל-כך הרבה שנים בהן חייתם יחדיו, המשיך לקרון בצורה שאת המשכת והפלגת בגיל, בעוד שבליבך סבא תמיד נשאר.

סבתא כשאני חושב על חייך, הם מקור לגאווה. זה גורם לי אושר לדעת שהזיקנה לא ניצחה את השכל שלך, ושעד יומך האחרון חיית רעננה בשכלך, מה שריתק את הסובבים אותך עוד יותר אליך.

סבתא יקרה ומתוקה שלי, אני לא אשכח אותך לעולם.