דומה שהכרותי עם רחל תורגמן ז"ל היתה עוד מקדמת דנא.
משכתבתי את שמה דלעיל, לא הוספתי את "הזכרונה לברכה" מיד. לא התחבר לי
המצב המוזר שהיא כבר לא אתנו, הרי מבחינתנו היא כל הזמן בנוכחות עכשוית ורק
כך אנחנו ממשיכים להתגבר.
עונג מיוחד היה לשבת מולה ולשמוע ממקור ראשון את ספוריה המלבבים, השוטחים
את אורחות חיי המשפחה והקהילה בה גדלה בד בבד עם גידולה והתפתחותה של
ירושלים בתחילת המאה ה-20.
רחל היתה תלמידה בבית הספר האגדי "למל" ולאחר מכן למדה בבית הספר התיכון
מקצועי שכונה "בית הספר למסחר" ולאחריו למדה בצפת בבית הספר לאחיות.
זכרונה המופלג ויכולת ההבעה שלה עם הדיקציה הספרדית הידועה הטובלת מידי
פעם במשפט או במושג בלשון הלדינו {אחת מ-5 השפות שידעה}, היו לגבי שומעיה
כמחזה תאטרלי מרשים ומהנה.
בת צ"ח שנים היתה כשנפטרה וכאילו שצ"ח שנותיה היו כצחות אופיה, מעשיה ואישיותה.
יהי זכרה ברוך
צבי הילמן {טצו}
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה