מיעקב - געגועי לאמא שלי

מיעקב: געגועי לאמא שלי

בבקרים אני מתעורר וכהרגלי מושיט ידי אל מכשיר הטלפון לדבר עם אמא.
בכל יום, שוחחתי אתה מספר פעמים.
"אמא, איך את מרגישה? איך ישנת הלילה? מי יבקר אותך היום? ותשתדלי לרדת לחצר. וביום ששי בבקשה תסעי לשילט". ועונה לשאלותיה לגבי תוכניותי ליום החדש.

בכל ערב לפני כניסתה למיטה: "אמא, לילה טוב, חלומות נעימים. נדבר בבוקר"
כך נהגנו במשך שנים רבות.

וכבר אמא חסרה לי. אני צריך לעכל את העובדה שלא אוכל להמשיך לדבר אתה יום יום.
אך אני מתנחם בחיים היפים שהיו לה. באהבה שקבלה מכולנו, מכל בני המשפחה, מידידיה, מהשכנים ומחברי.
ושהיתה לי הזכות להינות מחברתה שנים רבות.

לא אשכח את יום "תורנות אמא" (כשאמילי היתה יוצאת ליום החופש שלה).
לבוא לבית הורי, לשבת עם אמא ולהאזין לספורים המעניינים על ילדותה בירושלים בתחילת המאה הקודמת.
על משפחתה ומשפחות אחרות.וכמעט תמיד טשו, חברי, היה מצטרף והיה מראיין אותה, ודרכה בודק כל חומר חדש שהגיע לידיו בנושא ירושלים מתחילת המאה שעברה.

לפעמים, כשפגשתי ירושלמים ותיקים, מיד הייתי מתקשר לאמא ושואל: "האם את מכירה את משפחת......?
בדרך כלל הכירה אותם והיתה שולפת ידע מפליא על אותה משפחה שהכירה מתקופה כל כך רחוקה.

אמא אני מתגעגע אליך!.